בלו בירד איירווייז הוקמה ב-2008, ובשנת 2016 נרכשה על ידי קבוצת "קווי חופשה" הישראלית. עם רק ארבעה מטוסים בצי שלה, כולם מדגם בואינג 737-800, היה ברור שמדובר בחברה קטנה שמנסה לשרוד בשוק התעופה התחרותי. אך כשצפינו במטוס שהיינו אמורים לעלות עליו לטיסה לבודפשט, הונגריה, התחושה הייתה שהצי הזה לא רק קטן – אלא גם עייף מאוד.
כבר מרחוק המטוס נראה שחוק. חלודה וקילופי צבע עיטרו את גוף המטוס, ומבט מקרוב רק חיזק את התחושה שמדובר במטוס שראה ימים טובים יותר. למרות הכל, החלטנו לא לוותר ולהמשיך במסע.
יש לנו ניוזלטר ספיישל בשבילך!
הצצה חטופה לוויקיפדיה אישרה את מה שראינו בעיניים: המטוסים של בלו בירד הם בני 14 עד 25 שנים. בעוד שמטוס בן 20 יכול בהחלט להישאר בטיחותי ולתפקד היטב אם הוא מתוחזק כראוי, התחזוקה למראית עין של המטוסים נראתה כמו מושג שלא תורגם היטב למציאות.
עלייה למטוס: ההפתעות ממשיכות
ברגע שעלינו למטוס, הרושם השלילי רק התחזק. הפנים היה מיושן באופן בולט – מושבים בלויים, חלקם קרועים, וטקסטורות שנראו כאילו לא הוחלפו מאז שנות ה-90. תא הנוסעים היה דחוס, חם, וללא סימן מובהק לכך שנעשה בו ניקיון יסודי.
מצאנו שאריות של מסטיקים דבוקים על משענות הידיים, שאריות מזון בפינות נסתרות, ובקבוקים ריקים מתחת למושבים. גם אחרי חיפוש ארוך, לא מצאנו ולו סימן אחד שמעיד על ניקיון בין טיסות.
והשירותים? לא בדיוק המקום שהיינו רוצים לבלות בו במהלך הטיסה. ריח חזק ומחניק, לכלוך על הקירות והרצפה, ושאריות שלא נוקו. אם אתם מתכננים לטוס עם בלו בירד, כדאי לחשוב מראש על ביקור בשירותים לפני הטיסה.
שימו לב: לא טסים להונגריה בלי לקרוא את מדריך בודפשט של מגזין מוניות
חוויה בשחקים: בין שירות חסר לשקט מעיק
הציפיות שלנו מהשירות בטיסה היו נמוכות מלכתחילה, אבל בלו בירד הצליחה להוריד את הרף אפילו יותר. במהלך הטיסה הצוות ישב רוב הזמן במקום אחד, בלי להציע לנוסעים שום דבר – לא מים, לא חטיף קטן, ובוודאי שלא שירות מכל סוג שהוא.
כשהעזנו לפנות לאחת הדיילות ולבקש מים, קיבלנו מבט חסר סבלנות והפניה למדף האחורי, שבו נמצאו כמה בקבוקים ישנים. הדינמיקה בין הצוות לנוסעים הייתה כזו שאפשר לתאר אותה רק כ"אדישות קרה".
למרות זאת, מה שגרם לנו אי-נוחות יותר מכל היה האווירה הכללית במטוס. לא מעט נוסעים התלוצצו בקול רם על מצבו של המטוס. "מתי בפעם האחרונה בדקו אם הוא בכלל יכול להמריא?" תהה אחד הנוסעים שישב מאחורינו, וצחק בשקט עם חבריו. צחוק זה אולי טוב לבריאות, אבל לא כשהוא מלווה בתחושת חוסר ביטחון בגובה של אלפי ק"מ מעל הקרקע.
מחירים שלא מצדיקים את החוויה
אחד הנימוקים לבחירת בלו בירד היה המחיר. אבל האם הוא באמת זול? לא ממש. המחירים אמנם נמוכים ביחס לחברות תעופה אחרות, במיוחד בתקופה של ביקוש גבוה, אבל כשהשירות מזכיר יותר נסיעה באוטובוס מיושן מאשר טיסה מודרנית, קשה להצדיק אפילו את העלות המופחתת.
בנוסף, תוספות כמו טרולי, מזוודה ובחירת מושב הופכות מהר מאוד את "מחיר המציאה" למחיר שקרוב מאוד לזה של חברות טובות יותר.
האם יש תקווה?
בלו בירד איירווייז היא דוגמה מובהקת לאולטרה-לואו-קוסט שלא מצליח לספק אפילו את המינימום. עם זאת, יש מקום לתקווה. חברות לואו-קוסט מצליחות אחרות שלצערנו השהו טיסות לישראל, כמו וויז אייר, איזי ג'ט וריינאייר, שמראות שגם עם מחיר זול אפשר לשמור על חוויית טיסה סבירה.
אם בלו בירד תשקיע בשדרוג הצי שלה, בשיפור השירות, ובשינוי הגישה שלה לנוסעים, היא עשויה להפוך לאלטרנטיבה אמיתית ולא רק לברירת מחדל בתקופות משבר.
בשורה התחתונה: טסנו כדי שאתם לא תצטרכו
המסע שלנו עם בלו בירד איירווייז היה הכול חוץ מנעים. מהחלודה שעל גוף המטוס, דרך הלכלוך בתא הנוסעים, ועד חוסר האכפתיות של הצוות – זו הייתה חוויה שרוב הנוסעים יעדיפו להימנע ממנה.
עבור מי שמחפש טיסה במחיר משתלם ולא אכפת לו מתנאים בסיסיים, בלו בירד עשויה להיות אופציה. אבל אם אתם מעריכים חוויית טיסה סבירה ואפילו מעט נוחות, כדאי מאוד לחפש חלופות אחרות.
עד שבלו בירד תשנה כיוון ותשפר את השירות שלה, אנחנו ממליצים להשאיר את הבחירה הזו לאחרים – וטסנו עם בלו בירד, כדי שאתם לא תצטרכו.
לבנה
ממש חברה גרועה
חשוב מאודדדד !