התחבורה הציבורית באתונה עומדת בפני שיבוש חמור, לאחר שאיגוד נהגי המוניות SATA הודיע על שביתה כללית שתימשך 48 שעות, בתאריכים 28–29 במאי 2025. השביתה צפויה להשפיע משמעותית על ניידות התושבים והתיירים כאחד, בעיקר בעיר הבירה ובאזורים הסובבים אותה, והיא מתבצעת על רקע שורה של טענות מצד הנהגים נגד הממשלה – טענות העוסקות ברגולציה, במיסוי, וביוקר המחיה שמקשה על המשך הפעילות בענף.
על פי הצהרת האיגוד, הנהגים מרגישים שהממשלה "מתעלמת בעקביות מהמצוקות היומיומיות של אלפי נהגים עצמאיים" ו"מעדיפה להיטיב עם חברות בינלאומיות גדולות ואפליקציות פרטיות, תוך כדי רמיסת תנאי העבודה של המוניות המוסדרות". הנהגים טוענים כי תהליכי קבלת החלטות במשרדי הממשלה מתקיימים ללא שיח עם האיגודים המקצועיים, וכי הם נדרשים לעמוד בתקנות מחמירות, בזמן ששחקנים חדשים בשוק פועלים בחופשיות ומבלי לעבור את אותו פיקוח.
יש לנו ניוזלטר ספיישל בשבילך!
אחד הנושאים המרכזיים שעליהם ממקדים נהגי המוניות את טענותיהם הוא נושא המסים והאגרות. הנהגים מתלוננים על העלאה מתמשכת בדמי הרישוי, ביטוחים חובה שהולכים ומתייקרים, והחמרה בדרישות התחזוקה והבטיחות – מבלי שניתן להם מענה הולם או סיוע מצד הרשויות. לדברי נציגי האיגוד, חלק גדול מהנהגים נאלצים לעבוד 12–14 שעות ביום רק כדי "לכסות את ההוצאות ולהביא הביתה הכנסה בסיסית".
אך מעבר לצד הכלכלי, יש גם מימד תדמיתי ומקצועי שזוכה להתייחסות חריגה בהצהרות הנהגים. לטענתם, המדיניות הנוכחית של משרד התחבורה מדללת את כבוד המקצוע ופוגעת באמון הציבור. "אנחנו לא רק נהגים, אנחנו חלק ממארג החיים העירוני – מדריכי דרך, אנשי שירות, לעיתים גם פסיכולוגים לנוסעים מתוחים. המדינה שוכחת את זה", נאמר באחת ההודעות שפורסמה מטעם האיגוד.
הבחירה בשביתה דווקא בסוף מאי אינה מקרית. מדובר בשבוע של עומס תיירותי באתונה, לקראת פתיחת עונת הקיץ – אחת התקופות החשובות להכנסה עבור רבים מהנהגים. ההחלטה להשבית את התחבורה הפרטית דווקא כעת נתפסת כניסיון "לנער" את מקבלי ההחלטות ולגרום להם להקשיב לפני שיהיה מאוחר מדי.
עם פרסום הודעת השביתה, החלו להישמע גם קולות תמיכה מצד סקטורים נוספים – בהם נהגי אוטובוסים פרטיים, ועדי עובדים אזוריים, ואף קבוצות אזרחיות שטוענות כי רפורמות התחבורה הכלליות ביוון מקדמות הפרטה פרועה ואי שוויון חברתי.
עיר ללא מוניות: אתונה משותקת, הציבור מחפש פתרונות
הבוקר הראשון של שביתת המוניות באתונה הורגש היטב ברחבי העיר: תחנות רכבת תחתית היו עמוסות מהרגיל, קווי אוטובוס התמלאו תוך דקות, ובעיקר – הרחובות שנראים בדרך כלל שוקקים במוניות בצבע צהוב בוהק, נראו ריקים לחלוטין. האתונאים נאלצו למצוא דרכים חלופיות להגיע לעבודה, למסגרות חינוך או לפגישות, ובמקרים רבים פשוט נאלצו לוותר על נסיעות שתוכננו מראש.
עבור רבים, ההשפעה הייתה מיידית ומורכבת. קשישים, אנשים עם מוגבלות ותושבים בפרברים מרוחקים – שנסמכים מדי יום על שירותי המוניות – נתקלו בקשיים ניכרים. "אני נוסעת בקביעות עם מונית לטיפולי דיאליזה, והיום נאלצתי לבקש טובות מאנשים זרים", סיפרה תושבת בשנות ה־60 לחייה בראיון לרשת מקומית. "אני מבינה את הנהגים, אבל גם אנחנו נפגעים מזה".
הפגיעה החמורה ביותר נרשמה במגזר התיירות. אתונה, שמארחת בימים אלה עשרות אלפי מבקרים לקראת תחילת עונת הקיץ, מצאה את עצמה עם קווים עמוסים בנמל התעופה הבינלאומי "אלפתריוס וניזלוס" ותחבורה ציבורית עירונית שאינה ערוכה לעומסים החריגים. חלק מהתיירים הביעו תסכול על כך שלא עודכנו מראש במידע מסודר, מה שגרם להם לאחר לטיסות או לפספס סיורים מתוכננים.
בתי המלון, סוכנויות נסיעות ומדריכי תיירים נאלצו להיערך מחדש תוך זמן קצר: אוטובוסים הוסבו להובלת נוסעים משדות התעופה, נהגי מוניות פרטיים שלא משתייכים לאיגוד SATA דיווחו על ביקושים חסרי תקדים, והמחירים – בהתאם – האמירו באופן מיידי. גם פלטפורמות התחבורה המבוססות אפליקציה, כמו Uber, דיווחו על ביקוש מוגבר – מה שהוביל לביקורת מצד הנהגים השובתים, שטענו כי הממשלה למעשה "דוחפת" את הציבור לשירותים שהיא עצמה מקדמת על חשבון המוניות המסורתיות.
תגובות הציבור היו מעורבות. מחד, ניתן למצוא לא מעט תמיכה בנהגים, במיוחד בקרב אזרחים ותיקים, סוחרים מקומיים ונהגים עצמאיים במגזרים אחרים. רבים מבינים את הלחץ הכלכלי שבו שרוי הענף, ואת התחושה שהמדינה מקדמת מודל תחבורה שמתאים רק למי שיכול להרשות לעצמו רכב פרטי או טכנולוגיה מתקדמת.
מנגד, ברשתות החברתיות נרשמה גם מידה לא קטנה של תסכול. גולשים רבים טענו כי "שביתה בזמן תיירותי רגיש פוגעת לא רק בממשלה – אלא גם באזרח הפשוט", והביעו חשש שמאבקים מהסוג הזה עלולים לפגוע במוניטין של אתונה כעיר נוחה ופתוחה למבקרים. חלקם גם תהו האם נהגי המוניות אינם פוגעים בעצמם בטווח הארוך, בכך שהם מרחיקים את הציבור משירותיהם וגורמים לאנשים לחפש פתרונות אחרים.
ממשלת יוון לא מיהרה להגיב ביום הראשון לשביתה, אך מקורבים לשר התחבורה מסרו כי "המדינה פתוחה לשיח, אך אינה מתכוונת לחזור בה מהרפורמות הנדרשות לעדכון שוק התחבורה למאה ה־21". עוד נמסר כי "הציבור זקוק לשירותים תחרותיים, שקופים וזולים – ולא רק לשימור מונופולים מקצועיים".
בין הסלמה לדיאלוג: לאן מועדות פניה של מחאת נהגי המוניות?
ככל ששביתת נהגי המוניות באתונה מתארכת, כך מתחדדת השאלה המרכזית: האם מדובר באירוע נקודתי שיחלוף בלא השפעה מהותית, או בתחילתה של תנועה רחבה יותר שתשפיע על עתיד התחבורה הציבורית ביוון? לאור התחזקות המחאה והיקפה, ברור שמדובר במאבק עמוק, בעל משמעויות כלכליות, תדמיתיות וחברתיות כאחד.
תרחיש ראשון: הסלמה
אם הממשלה לא תאות להיכנס לדיאלוג ממשי עם איגוד הנהגים, ותחליט לדבוק ברפורמות ללא שינויים, ייתכן והמחאה תחריף. נציגי SATA רמזו כי שביתה של 48 שעות היא "רק ההתחלה", וכי אם לא תישמע קריאה להידברות, יישקלו צעדים דרסטיים יותר: שביתה פתוחה, חסימות כבישים במרכז אתונה, עיצומים בשדות תעופה ותחנות רכבת, ואף תיאום פעולות עם גופים נוספים במגזר התחבורה.
תרחיש כזה עלול להשפיע לא רק על אתונה אלא על ערים נוספות – סלוניקי, הרקליון, פטרס ואחרות – ולהוביל לשיבוש תחבורתי ארצי. במקרה כזה, הפגיעה בתיירות ובמסחר המקומי תתעצם, והממשלה תיאלץ להגיב, גם אם לא תרצה בכך. בהיסטוריה הפוליטית של יוון כבר היו מקרים שבהם מחאות מקצועיות התגלגלו למאבקים חברתיים רחבים יותר – ולכך מנסים גורמי ממשל להימנע.
תרחיש שני: משא ומתן
ככל שהלחץ הציבורי יגבר, והמדיה תמשיך לסקר את הסבל של התושבים והתיירים, ייתכן שהממשלה תשנה את גישתה ותיפתח להידברות. אפשרות סבירה היא הקמת ועדה משותפת של משרד התחבורה ואיגוד הנהגים, שתפקידה יהיה לבחון את פרטי הרפורמה ולהציע מתווים משלימים שיאפשרו איזון:
תמיכה בנהגים ותיקים – כגון מתן מענקים, תמריצי פרישה, או סבסוד חלקי של רישיונות.
רגולציה על אפליקציות תחבורה – יצירת כללים אחידים על ביטוח, בדיקות בטיחות ורישיונות לנהגים גם מחוץ למוניות המסורתיות.
אזורי בלעדיות – שמירת אזורים מסוימים בהם רק מוניות מוסדרות יוכלו לפעול, כמו תחנות רכבת, שדות תעופה או אתרים תיירותיים מרכזיים.
פשרה מסוג זה עשויה לרכך את ההתנגדות ולאפשר מעבר הדרגתי למודל תחבורתי משולב, שבו קיים מקום גם למונית המסורתית וגם לטכנולוגיה החדשה.
תרחיש שלישי: השוק יכריע
קיים גם תרחיש שלישי, שבו הממשלה תימנע מהתערבות ישירה, תאפשר לשוק להכתיב את הכללים, ותשאיר את נהגי המוניות להתמודד לבד עם תחרות הולכת וגוברת. במקרה כזה, ייתכן שרבים מהנהגים הוותיקים ינטשו את התחום, וההיצע של שירותי הסעה יישלט כמעט לחלוטין על ידי פלטפורמות טכנולוגיות. תוצאה כזו עשויה לייעל את השירות ולהוזיל מחירים – אך גם תיצור תופעות לוואי כמו ירידה ברמת הפיקוח, בעיות בטיחות, ואובדן של מקצוע עתיק יומין שהיה חלק מהמרקם האורבני של אתונה במשך דורות.
המאבק רחב יותר מהמונית עצמה
מעבר לסוגיית התחבורה, המחאה הזאת נוגעת בשאלות עמוקות יותר: עד כמה ראוי שמדינות יקדם שינויים טכנולוגיים מבלי לדאוג למי שנשאר מאחור? האם חדשנות צריכה לבוא על חשבון מסורת? והאם מודלים של "חופש שוק" תמיד עדיפים – גם כשיש בהם מחיר חברתי כבד?
המונית באתונה היא לא רק כלי תחבורה. היא סמל למקצועיות, לנוכחות אנושית בעיר עמוסה, ולעיתים – לקשר האישי שבין נוסע לאדם שמסיע אותו. לכן, ההכרעה על עתיד הענף צריכה להיעשות בזהירות, ברגישות ובשיתוף כל הצדדים.
