השבוע, ברקע אחד מאירועי הספורט היוקרתיים בעולם – טורניר הרולאן גארוס הפתוח בצרפת – פריז אינה עוסקת רק בטניס. נהגי המוניות בעיר הבירה הצרפתית מאיימים לשבש את הגישה לאצטדיון המרכזי של הטורניר, במחאה על רפורמות חדשות שמקדמת ממשלת צרפת בתחום התחבורה. מדובר באיום חריג בעיתוי רגיש, המעיד על עומק הזעם והמצוקה שחש הענף מול השינויים הצפויים.
לפי הודעות רשמיות מטעם איגוד נהגי המוניות בפריז, הממשלה מתכננת לפתוח את שוק ההסעות העירוניות בצורה רחבה יותר לשירותי נסיעות שיתופיות ואפליקציות פרטיות, בדומה למודל של Uber, Bolt ודומיהן. על פי המתווה המוצע, יורחבו האזורים שבהם ניתן להפעיל שירותי הסעה ללא רישיון מונית מסורתי, יוסרו חלק מהחסמים הרגולטוריים, ויוזלו דמי ההפעלה לגורמים חדשים בשוק.
יש לנו ניוזלטר ספיישל בשבילך!
עבור נהגי המוניות, מדובר בפגיעה ישירה בפרנסתם. במשך שנים רבות הם פועלים תחת רגולציה כבדה: רכישת רישיון יקרה, עמידה בתנאי תחזוקה מחמירים, ובחינות הסמכה על הכרת העיר. כאשר מול כל אלה עומדים נהגים פרטיים שיכולים להציע שירות דומה ללא הדרישות הללו – התחרות נתפסת כבלתי הוגנת. מעבר לכך, נהגי המוניות טוענים כי הרפורמה לא רק תפגע בהם אלא גם בציבור הנוסעים, שיישאר ללא פיקוח אמיתי, ללא אחריות מקצועית וללא אבטחה מספקת.
בחירתם של הנהגים למקד את המחאה דווקא ברולאן גארוס אינה מקרית. מדובר באירוע בינלאומי בעל חשיפה עצומה, המושך עשרות אלפי מבקרים מכל רחבי העולם. על פי הדיווחים, נהגים מתכננים לחסום את הדרכים המובילות לאצטדיון, לשבש את תנועת כלי הרכב וליצור פקקי ענק – הכול במטרה למשוך את תשומת הלב הציבורית והתקשורתית למאבקם.
כבר עתה מורגשת המתיחות בעיר. כוחות שיטור הוצבו מסביב לאזור האירוע, וראש עיריית פריז קרא לנהגים לגלות אחריות ולא לפגוע במהלך תקין של טורניר ספורט שאינו קשור ישירות למאבק. אך באיגוד המוניות השיבו כי "הגיעה העת להפסיק להתעלם מצרכינו. אם המדינה לא תעצור את ההרס המתוכנן – גם אנחנו לא נבלום את תגובתנו".
הציבור הצרפתי עצמו מגיב בשילוב של הבנה ותסכול. יש המביעים הזדהות עם הנהגים וטוענים כי מדובר בעוד דוגמה לרפורמה שנעשית בלי לשמוע את העובדים שבשטח. אחרים, בעיקר תושבי פריז שמתמודדים עם תחבורה ציבורית צפופה ממילא, רואים במהלך איום מיותר ומפריע.
בין חדשנות למסורת: מה כוללות הרפורמות ולמה נהגים חוששים מהן?
המאבק של נהגי המוניות בפריז אינו מתרחש בוואקום. הוא נובע מהכרזות ברורות מצד ממשלת צרפת, שבמהלך החודשים האחרונים פועלת לקדם רפורמה מקיפה בשוק התחבורה העירונית. הרפורמה כוללת פתיחת שוק ההסעות לגורמים נוספים – ובראשם חברות פרטיות מבוססות אפליקציות – לצד הקלות רגולטוריות משמעותיות שנועדו "לעודד תחרות, ניידות ושירות נוח וזול יותר לאזרחים".
אבל מה באמת כולל המתווה? לפי המסמכים שפורסמו על ידי משרד התחבורה הצרפתי, התוכנית כוללת חמישה צעדים מרכזיים:
1. הרחבת הגישה להפעלת שירותי הסעה עירוניים – מתן אפשרות לנהגים פרטיים (שיש ברשותם רכב פרטי מאושר) להציע שירותי הסעה לפי דרישה, ללא צורך ברכישת רישיון מונית יקר.
2. הסרת מגבלות גאוגרפיות – נהגים באפליקציות כמו Uber יוכלו לפעול בכל חלקי העיר – ולא רק באזורים מוגבלים כפי שהיה בעבר.
3. הפחתת דמי רישום ורישוי לחברות חדשות – הפחתה משמעותית בעלויות המיסוי והתפעול לחברות טכנולוגיה בתחום התחבורה.
4. הקלות במסלול ההכשרה לנהגים חדשים – פחות מבחנים, פחות שעות חובה, ויותר "לימוד עצמי" תוך כדי עבודה.
5. מעקב דיגיטלי בלבד במקום פיקוח פיזי – מעבר לדיווחים מקוונים אוטומטיים במקום ביקורות בשטח.
עבור נהגי המוניות, הרפורמות נתפסות כבלתי הוגנות ואף מסוכנות. מדובר באנשי מקצוע ששילמו עשרות אלפי יורו עבור רישיון הפעלה, עברו קורסים מחמירים על הכרת העיר ונוהלי בטיחות, ופעלו תחת פיקוח קבוע של הרשויות. בעוד הם כפופים לתעריפי מחיר קבועים, לחוקי לבוש, לנקודות הורדה והעלאה מאושרות – המתחרים הפרטיים פועלים בחופשיות, ללא אותן מגבלות.
הפער הזה יוצר לא רק תחושת אפליה – אלא גם חשש ממשי לפרנסה. לפי איגוד נהגי המוניות בצרפת, כבר כיום ההכנסה הממוצעת של נהג מונית בפריז ירדה בכ־25% בשל תחרות מצד אפליקציות. עם כניסת הרפורמה לתוקף, ההכנסה עלולה להמשיך להצטמק – ולהפוך את הענף ללא כדאי עבור רבים.
מנגד, הממשלה מציגה את הרפורמות כהכרח תפעולי בעולם משתנה. נציגים מטעמה טוענים כי הציבור דורש שירות נגיש, מהיר וזול – ושהמודל הישן של מוניות ברישיון אינו מותאם לעידן שבו אנשים רגילים להזמין רכב בקליק. לדבריהם, יש לשים את טובת הנוסעים בראש סדר העדיפויות.
לצד הקונפליקט הכלכלי מתקיים גם ויכוח ער על הבטיחות והרגולציה. מתנגדי הרפורמה טוענים כי נהגים באפליקציות אינם נבדקים מספיק, לעיתים חסרי ניסיון, ולעיתים מסיעים ללא ביטוח תקף. משרד התחבורה טוען כי תיכנס מערכת דירוגים מחמירה לנוסעים ולנהגים – אך ספק אם זו תוכל להחליף את הפיקוח המקצועי הקיים כיום.
בינתיים, הנהגים ממשיכים להיערך למחאות, והציבור מוצא את עצמו בתווך – מצד אחד נמשך לשירותים המהירים והזולים, ומצד שני מביע סימפתיה כלפי נהגים שראו במקצוע הזה דרך חיים.
בין פקקים לפשרות: לאן הולכת מערכת התחבורה בצרפת?
כשנהגי המוניות בפריז מאיימים לחסום את הגישה לטורניר רולאן גארוס – אחד מאירועי הספורט החשובים באירופה – זו אינה עוד מחאה מקומית. זהו רגע שבו נחשף הקונפליקט העמוק בין מדיניות תחבורתית מודרנית לבין שורשים מקצועיים עמוקים, בין טכנולוגיה גמישה לזכויות עובדים, ובין הרצון לחדשנות לבין חובת ההגנה על מערכות קיימות.
המחאה הנוכחית מעלה שאלות קריטיות: האם ממשלת צרפת מוכנה לשלם את המחיר הציבורי של שבירת שוק המוניות המסורתי? האם הציבור מוכן לוותר על תחושת הביטחון שבשירות מוסדר לטובת זמינות ומהירות? והאם בכלל ניתן להגיע לפשרה שבה כל הצדדים ירוויחו – או לפחות לא יפסידו?
המדרון החלקלק של הסלמה
אם הנהגים אכן יממשו את האיום ויחסמו את גישת כלי הרכב לאצטדיון רולאן גארוס, מדובר באירוע שעלול לגרור תגובת נגד חריפה. הממשלה עלולה להפעיל כוחות משטרה לפינוי הצירים, מה שעלול להצית עימותים פיזיים ותמונות שיגיעו לכותרות ראשיות בעולם – תסריט שממנו כולם מעדיפים להימנע.
בנוסף, איגודים אחרים כבר החלו להביע תמיכה במחאה – בהם נהגי רכבי שירות, עובדים בנמלים, ואפילו קואליציות של נהגים עצמאיים שאינם פועלים במוניות, אך חולקים את החשש מפני פגיעה בזכויות בסיסיות.
אם המחאה תתרחב, היא עשויה להקשות על חיי היום־יום בפריז ואף להתפשט לערים אחרות כמו מרסיי, ליון וטולוז. כוחה של המחאה, במובן זה, אינו רק במספר המשתתפים – אלא באפקט ההפרעה שהיא יכולה ליצור.
האם הממשלה תתפשר?
במשרד התחבורה כבר נשמעו קולות שקוראים ל"איזון מחודש". לפי חלק מהגורמים, ייתכן כי תוקם ועדה משותפת לבחינת יישום הדרגתי של הרפורמות, תוך פיצוי או מתווה פרישה לנהגים ותיקים, או לחילופין – שמירה על אזורי פעילות בלעדיים למוניות ברישיון. המודל ההיברידי הזה – שבו מתקיימים שירותים פרטיים לצד שירותי מוניות מוסדרים – מיושם במדינות כמו קנדה וגרמניה, אך דורש תכנון רגולטורי מורכב ואכיפה יעילה.
עם זאת, בממשלה יש גם מי שמאמינים שעל מנת להוביל שינוי אמיתי – יש לבצע אותו בתקיפות, גם במחיר של חיכוך זמני. לטענתם, כל דחייה פוגעת ביכולת של הצרכן ליהנות מתחרות אמיתית ומחידושים טכנולוגיים.
והציבור? הוא חצוי.
מצד אחד, רבים נהנים משירותי Uber ו־Bolt ורואים בהם מהפכה של ממש. המחירים לרוב נמוכים יותר, זמן ההמתנה קצר, והאפשרות להזמין רכב דרך אפליקציה הפכה לסטנדרט. מצד שני, התחושה של שירות מקצועי, נהג שמכיר את העיר, ונגישות לשירות לקוחות מסודר – עדיין קיימת דווקא במוניות המסורתיות.
הציבור גם אינו שוכח את תקופות השבתה של תחבורה ציבורית, ובפריז – עיר עם פקקים מפורסמים – כל חסימה מכוונת גוררת אנטגוניזם לא קטן.
לסיום – האם יש מוצא?
כנראה שהתשובה לא טמונה בהחלטה חדה של "כן רפורמה" או "לא רפורמה", אלא באיזון עדין. שילוב של רגולציה חדשה עם תמריצים לנהגים ותיקים, הגבלות מדורגות על כניסת שחקנים חדשים, וחיזוק אמצעי הפיקוח על שירותי התחבורה הפרטיים – יכולים לייצר מודל שבו הטכנולוגיה משרתת את הציבור מבלי לרמוס את אלו שפעלו בשוק שנים.
הדרך לפתרון עדיין לא ברורה, אך ככל שהצדדים ישכילו לראות זה את זה לא כאויב – אלא כשותף לאתגרים חדשים – כך יגבר הסיכוי לצאת מהמשבר הזה לא דרך חסימות כבישים, אלא באמצעות דיאלוג כן ואמיץ.
