חברות רבות בעולם כבר נמצאות בשלבים מתקדמים של פיתוח כלי טיס חשמליים שיכולים להמריא ולנחות אנכית. הפרויקט Uber Elevate של ענקית התחבורה אובר, הוא מהפכני במיוחד, מאחר שמטרתו לפתח רשת של מוניות אוויריות חשמליות שיפעלו במרכזי ערים צפופים. כלי הטיס הללו מתוכננים לשאת 4-5 נוסעים ולהגיע למהירויות של 240-300 קמ"ש תוך שהם מיועדים לשימוש כתחבורה ציבורית שיתופית יעילה.
אובר כבר עברה מספר שלבים קריטיים בפרויקט, כולל טיסות ניסוי מוצלחות עם דגמים מתקדמים. הצפי הוא שעד שנת 2026 נוכל לראות שירותים מסחריים פעילים בערים כמו לוס אנג'לס ודובאי.
יש לנו ניוזלטר ספיישל בשבילך!
מונית אווירית מבוססת על טכנולוגיית eVTOL היא כלי טיס קומפקטי, קל משקל, המבוסס על מערכות הנעה חשמליות. היתרון המרכזי שלהן הוא היכולת להמריא ולנחות אנכית, בדיוק כמו מסוק, אך בלי הרעש, הפליטות וזמני ההמראה הארוכים. מערכות ההנעה כוללות רוטורים חשמליים קטנים יותר ממסוקים מסורתיים, ולכן המטוסים הללו הם שקטים ויעילים יותר.
כלי הטיס האלה מתוכננים לטווחי טיסה קצרים ובינוניים, בטווח של 50-150 קילומטרים לטעינה, עם טעינה מהירה בין טיסות. הטווח בין תל אביב לאילת עומד כיום בגבול העליון של היכולות הקיימות, אך עם פיתוחים טכנולוגים בתחום בשנים הקרובות, הטווחים המקסימלים של המוניות האוויריות יורחבו משמעותית.
מתי נוכל לראות מוניות אוויריות בישראל?
הכנסת טכנולוגיות eVTOL בישראל, ובפרט לטיסות ארוכות כמו תל אביב-אילת, תלויה בכמה גורמים מרכזיים. אחד הגורמים הקריטיים להצלחת פרויקט המוניות האוויריות בישראל יהיה הרגולציה המקומית. משרד התחבורה, שכיום בראשות השרה מירי רגב, יכול לשחק תפקיד מכריע בהאצת תהליך האישור והפיתוח של תחום זה. השרה רגב, הידועה כתומכת בתחבורה חדשנית ושיפור שירותי הניידות בישראל, עשויה לראות במוניות האוויריות הזדמנות פז לחזק את מעמדה כמי שמקדמת את ישראל לעבר חזון תחבורתי מתקדם ומתקיים. אם רגב תמשיך לכהן כשרה בשנים הקרובות, היא ככל הנראה תתמוך בפיתוח מהיר של תחום זה, שכן מדובר בפתרון שיכול לשנות את פני התחבורה בארץ, בעיקר בערים הגדולות ובחיבורים ליעדים מרוחקים כמו אילת.
מעבר לרגולציה, המכשול הגדול ביותר בתחום התחבורה האווירית בישראל הוא צה"ל, ששולט במרחב האווירי של המדינה. בשל מגבלות ביטחוניות, תשתיות המרחב האווירי בישראל נמצאות בשליטה צבאית משמעותית, ובמיוחד באזורים רגישים כגון מרכז הארץ ודרום הארץ. הכנסת מוניות אוויריות לפעולה תחייב תיאום הדוק בין משרד התחבורה לצה"ל כדי לפנות נתיבי טיסה ולתכנן מסלולים שיתאימו לדרישות הביטחוניות. ללא שיתוף פעולה מלא בין הגורמים הצבאיים לאזרחיים, יהיה קשה לראות את מימוש החזון של תחבורה אווירית חופשית ויעילה בישראל.
תחום המוניות האוויריות בישראל נמצא כיום בשלבי פיתוח, עם מעורבות של מספר חברות מקומיות שמטרתן להכניס את הטכנולוגיה לתחום התחבורה האווירית הציבורית והפרטית.
חברת אורבן איירונוטיקס (Urban Aeronautics) מישראל מובילה את הפיתוח עם ה-CityHawk, כלי טיס המיועד לשימושים עירוניים כגון שירותי אמבולנס אווירי ותחבורה מסחרית. כלי זה פועל בטכנולוגיית דחיפת אוויר באמצעות מאווררים פנימיים והוא צפוי לפעול בעזרת דלק מימני, מה שהופך אותו לכלי טיס ירוק וידידותי לסביבה. הפיתוח זכה לשיתוף פעולה עם גופי תעופה בינלאומיים כמו חברת בואינג.
בנוסף, הסטארט-אפ הישראלי AIR עתיד להשיק את ה-AIR ONE, מונית אווירית חשמלית דו-מושבית עם טווח של כ-160 ק"מ ומהירות של עד 250 קמ"ש.
מתי נוכל לטוס באוויר לאילת?
התחזיות מצביעות על כך ששירותי המוניות האוויריות הראשונים יתחילו לפעול בערים הגדולות בעולם עד שנת 2026, עם אופק פיתוח לטווח ארוך יותר בישראל. ההערכה היא שבין 2030 ל-2035 נוכל לראות מוניות אוויריות פועלות בישראל, כולל קווי טיסה ישירים בין תל אביב לאילת ולאורכה של כל המדינה.
כדי שתחום המוניות האוויריות יהפוך למציאות בישראל בעשור הקרוב, הרגולטור הישראלי חייב כבר עכשיו להתחיל בהיערכות מתאימה. כמו במקרים של פרויקטים תחבורתיים גדולים אחרים בישראל, כגון הרכבת הקלה והמטרו, עיכובים שנובעים מחוסר בתכנון מוקדם וקשיים רגולטוריים עלולים להוביל לדחייה של שנים רבות בהטמעת טכנולוגיות חדשות.
בפועל, כדי שמוניות אוויריות יוכלו לפעול בצורה מסחרית בישראל בתוך עשור, יש צורך בהקמת תשתית תעופתית מיוחדת הכוללת פלטפורמות המראה ונחיתה עירוניות (Vertiports) ותכנון מסלולי טיסה בטוחים במרחב האווירי, הנשלט במידה רבה על ידי צה"ל. כמו כן, יש צורך בפיתוח מסגרת רגולטורית שתתאים לטכנולוגיות eVTOL, בדומה לתקנות המתהוות כיום בארצות הברית ובאירופה.
אם הרגולטור לא יפעל במהירות ויתחיל לעבוד על הסדרת המרחב האווירי והתשתיות הטכנולוגיות כבר עכשיו, ישראל עלולה למצוא את עצמה מאחור בתחרות הגלובלית בתחום התחבורה האוויריות. חוסר בתכנון מוקדם עלול להוביל לעיכובים דומים לאלו שראינו בפרויקטים תחבורתיים אחרים, ולמנוע את הפיכת ישראל למדינה מובילה בתחום התחבורה האווירית העירונית בשנים הקרובות.
